2וישכב אותה ויענה רש"י וישכב כדרכה ויטנה שלא כדרכה. וביומא ע"ז ב' אי' ויענה שעינה מביאות אחרות, ופרש"י שהיתה מתאוות לו ולא בא עלי', והביא עוד פשט של"כ, ודחה דא"כ אם תענה את בנותי נמי הכי אשבעי' לי' וכו' א"כ סותר רש"י מפירושו על חומש, וע"ש בהגהות הגרי"פ ובסנהדרין נ"ח ב' בתד"ה מי שהק' כן וסיים ומצוה ליישב, ועי' בראב"ע לפי שהי' בתולה מקרי עינוי, ורמב"ן כ' דכל ביאה באונס הוי עינוי, ועי' ג"כ בס' שמע שלמה להגר"ש אלגזי שהק' כן, ואי"ל דרש"י בחומש מפרש פשט הפשוט דא"כ גבי לבן כ' אם תענה את בנותי בפ' ויצא ל"א נ' כ' רש"י מתשמיש, הו"ל לפרש של"כ, גם אי"ל דעינוי אצל לשון שכיבה דהוא מיותר הוי של"כ, אבל עינוי לחוד הוי מתשמיש, ז"א דביומא שם כ' רש"י דא"כ אימא הכי אשבע אם תענה כו' מה קו' דבלבן לא תענה לחוד הוי מניעת דתשמיש וצ"ע, וכן צ"ע הרמב"ן דביאה באונס הוי עינוי א"כ מה פריך התם אביי תשמיש גופי' עינוי דכ' וישכב אותה דינה, ומשני שא"ה דבאונס, ויותר תמוהים תוס' סנהד' נ"ח ד"ה מי דפי' של"כ בשלומא בשכם יש לדחוק של"כ כמו ששמע רש"י, אבל בלבן שם הוא מניעת תשמיש. דמזה ילפי' מניעת תשמיש ביוה"כ, גם בכתובות מ"ו ב' הוכיחו בש"ם מזה דמניעת תשמיש הוי עינוי דכ' אם תענה את בנותי, וע"ע בקידושין כ"ב ב' בביאה של"כ מאן לימא לן דלאו הנאה אית להו לתרוויי', וע"ש בתוס' כתובות ובס' רצוף אהבה להגאון הנ"ל: ועי' בחי' מהרי"ט על קידושין שם שכ' והא אמרי' בפ' ד' מיתות ודב"ק באשתו ולא של"כ, ופרש"י אין כאן דבק מתוך שאינה נהנית, וגם תוס' כ' שם דאל"כ מצערה כדאי' אם תענה בנותי של"כ ואמר וישכב כדרכה ויענה של"כ, ותמה אני דאי' ביומא תה"מ מנין דהוי עינוי דכ' א"ת בנותי מתשמיש ורש"י סותר עצמו מחומש, מ"מ ק' דאי' התם דאית לה הנאה, וי"ל דאע"ג דאיכא הנאה בקירוב בשר מ"מ חשיב עינוי שאשה מתאוות לביאה כדרכה, ולכן אמרי' שם דאינה נדבקת עמו, ויותר נוח לי לפ' הא דיומא שעינה מביאת אחרות שבעל ושנה ושלש בע"כ, וביאה ראשונה אע"פ שבע"כ לא חשיב עינוי דיצר אלבשי', אבל ביאות אחרות צער הוא לה כמ"ש בעירובין ד"ק ע"ב ואץ ברגלים חוטא זה הבועל ושונה שלא מדעתה, ולפרש"י עשית לדינה פרוצה ולשכם פרוש, ובס' שיח יצחק ביומא דקי"ח האריך בזה והביא מ"ר וילקוט וישלח דמעשה דינה ברצונה הי' ויקחו את דינה הי' גוררין אותה ויוצאין אר"ה הנבעלת מערל קשה לפרוש כו', ואם מתחלה שלא ברצונה לא הי' צריכין לגררה, וזה סיוע לרש"י ביומא שהי' מתאוות לו ועינה אותה, ועי' ס' תפארת יוסף פ' וישלח. ומגלת ספר למבי"ט חלק לאוין, וע"ע בס' מחנה ראובן יבמות ל"ד בזה, ובס' אמונת חכמים פרק ט"ז. ובב"ק ל"ב א', הנאה לתרוויי' אית להו, וע"ש במפרשי הים על ים התלמוד. שציינו לתוס' סנהד' פ"ד ב' ד"ה והוא ויומא פ"ב ב' ד"ה מה, ולס' מים חיים להפר"ח: ובשעה"מ פ"א דאישות הביא בשם הכנה"ג הא דלא ביארו הרמב"ם וטור במקדש בביאה של"כ אם מקודשת, וכ' שעה"מ הא בעינן שיקדשה במידי דאית לה הנאה ומה"ט המקדש באיסורי הנאה א"מ, ובביאה של"כ אית לה צערא כמ"ש ויענה של"כ, וי"ל דקידושי ביאה לא משום דנהנית אלא הוא כמו קדושי שטר שאע"פ שאין בו שו"פ מקודשת ע"ש, ומצאתי באור חדש קידושין ד"ד ע"ב ד"ה והנה שהביא בשם ראב"ן דלמ"ל פסוק על ביאה שקונה הרי היא נהנית בביאה ומתקדשת בההוא הנאה ולא גרע משחוק לפני רקוד לפני, ונגמר ביאה מכסף ולמ"ל קרא ובעלה ע"ש פלפול ובגוף הקו' י"ל דיש חילוק דבשחוק לפני אין לו הנאה כלל וניכר שהוא רוצה לקדשה בההוא הנאה דאית לה, אבל בביאה הואיל שגם הוא נהנה, וא"כ אין הנתינה מוכחת שהוא לשם קידושין, וגם אין ניכר להעדים שנותן לה בתורת נתינה וז"פ, ועי' ג"כ בס' אמרי הצבי ב"ק ל"ב מ"ש בזה, ובקונטרס פלפול חברים שם שהערה בענין זה, אך לא הביא שקדמוהו בזה הרבה:3עי' במס' סופרים סו"פ כ"א, בת שש שנים הי' דינה כשהולידה את אסנת משכם, מנין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב ללבן וכו' מכאן ואילך יוסף המבין דעת והוליכה לבית פוטיפר, וע"ש בפירושו בנחלת יעקב, וע"ע בפדר"א סי' ל"ח, ובמדרש תלפיות ענף דינר מ"ש בזה:
